להעיר את הנמר

איך הנמר יכול לצמוח מתוך השקט? מתוך השלווה?

לפי הבודהיזם, ובעקבות זאת לפי מיינדפולנס, אנו למעשה "כלואים" במעגל התניות של הדפוסים האוטומטיים שלנו (סמסרה בסנסקריט ופאלי). כלומר, במשך החיים, אנחנו לומדים ואוספים תגובות שונות למצבים בהתאם לטבע ולמזג שלנו. לרב, איננו נמצאים לגמרי בתוך הרגע. למשל, הרבה פעמים כאשר אנו מנסים להתרכז בנשימה בזמן מדיטציה, המחשבה נודדת ואנו עוברים להתרכז בדברים אחרים. במיוחד כאשר מתרגלים חדשים. נדידה זו של תשומת הלב ושל המחשבה היא טבעית. לעיתים, אנשים מתעצבנים על עצמם כאשר תשומת הלב נודדת, אך זהו חלק חשוב מתרגול מיינדפולנס. תשומת הלב לכך שהמחשבה נדדה וההחזרה של תשומת הלב אל העוגן הנבחר (למשל נשימה) היא חלק חשוב מהתרגול. ביחוד בהתחלה. אנו למעשה רוכשים יכולת קוגניטיבית למקד את הקשב בעוגן הרצוי ויכולת קוגניטיבית לשחרר את הקשב ממחשבות/תחושות/רגשות וכד' שאיננו רוצים להתמקד בהם כרגע. שילוב היכולות האלו מאפשר לנו פחות להיסחף עם התגובות והדפוסים האוטומטיים שלנו ולעמוד יותר איתנים מול סערות הנפש והחיים, על-ידי הימצאות בשקט של עין הסערה. יכולות אלה מאפשרות לנו לבחור את תגובותינו ולאו דווקא להגיב מתוך האוטומט. בבחירה זאת מצוי החופש לבחור את תגובותינו מול נסיבות החיים, להתאים את אורך חיינו לערכינו ולכך שייטיב עמנו. פה גם מצויה עוצמת הנמר/ה מול סערות החיים והנפש.

Alice in Chain כתבו ב"Man in a Box":

I'm the man in the box Buried in my shit

Won't you come and save me? Save me

בתרגול מיינדפולנס אנו לומדים כלים להוציא את עצמינו.