עוגן בעת רגשות ורגעים קשים

תחושות קשות ורגעים קשים הם חלק מהחיים.

מיינדפולנס עוזר לנו להתמודד עם תחושות ולחצים אלה.

בתרגול, אנו רוכשים את היכולת לזכור שהתחושות זמניות.

כמו כן, עם התרגול אנו לומדים לשהות בעין הסערה (המקום השקט) של הרגשות. למצוא עוגן.

את ההסבר אפשר להבין באמת רק מחוויית התרגול אך ישנם הסברים מדעיים, נוירולוגים ובודהיסטים שמסבירים זאת.

שלושה שאתייחס אליהם הם:

1.     התרגול מחזיר את הגוף מפעילות של מערכת חירום למערכת ברירת המחדל

2.     אנו לומדים שתופעות נפשיות שונות כגון תחושות, רגשות ומחשבות באים והולכים

3.     אם נתייחס לתופעות הנפשיות השונות כעננים הבאים והולכים, נוכל לראות את השמיים הכחולים שמעבר, זו התודעה שלנו. פרספקטיבה זו מאפשרת עוגן גם כשהנפש סוערת.

התרגול מחזיר את הגוף מפעילות של מערכת חירום למערכת ברירת המחדל

אחד הדברים שמיינדפולנס התפרסם בזכותו הוא הפחתה של סטרס, לחץ וחרדה בעקבות התרגול.

נקדיש כמה דקות למה שקורה בגוף בעקבות סטרס או לחץ. ישנן שתי מערכות עיקרית בגוף: סימפטתית ופארא-סימפטתית. המערכת הפאר סימפטתית היא מערכת ברירת המחדל ומשמשת אותנו במצב הרגיל. Rest and Digest. לעומת זאת, המערכת הסימפטית משמשת אותנו בצבי חירום. אולי שמעתם עליה כFight or Flight.

כאשר הגוף מרגיש שיש סכנה הוא עובר למצב חירום כדי להיות מוכן להילחם, לברוח (או לקפוא), fight or flight (כמו שהזכרנו), הדופק עולה, קצב הנשימה עולה והדם מוזרם כמעט רק לאיברים חיוניים. היה מאד מותאם בימי המערות אך כיום מופעל הרבה פעמים ללא סיבה מותאמת.

מערכת החירום (המערכת הסימפטטית) אחראית על הגברת יכולת המשאבים הזמינים בגוף. גורמת להפניה של  זרימת דם לשרירים מסוימים (הלב ושרירים נוספים), העלאת ריכוז הסוכרים בדם כדי שיהיו זמינים לשרירים להפעלה מאומצת. הזרמת פחות דם למערכות לא חיוניות באותו רגע: עיכול, חיסון, גדילה וכד'...

במחקרי הדמיה מוחית ניתן לראות שבזמן תרגול מיינדפולנס הגוף נרגע וכך הפעילות עוברת ממערכת החירום חזרה למערכת ברירת המחדל.

הסבר מפורט על כך ניתן למצוא בבלוג שלי בפוסט: חרדה, סטרס ודרכי התמודדות.

אנו לומדים שתופעות נפשיות שונות כגון תחושות, רגשות ומחשבות באים והולכים

בתרגול המיינדפולנס אנחנו מטפחים יכולות קשב שאנחנו לא רגילים להשתמש בהן בדרך-כלל. אנחנו בדרך כלל לא ממוקדים באופן מלא ברגע. הרבה מהקשב שלנו מופנה החוצה. אולי גם שמתם לב שאנחנו אף לא באמת שמים לב למשהו אחד או רגע אחד. המחשבות שלנו קופצות גם לעתיד ולעבר, לתוכניות ולאירועים שהיו, אסוצאציות וקונוטציות. לרב, אנחנו מוצפים גירויים, התרחשויות, תחושות ומחשבות ולא שמים לב להרבה מהתחושות וההתרחשויות של כל רגע. אפשר לדמות את זה לג'ונגל.

עקב העומס בתודעה אנו הרבה פעמים אנחנו אף מגיבים באוטומט ומתוך הרגל. למשל, כשרוצים להגיע למקום מסוים, שוקעים בשיחה או מחשבות ונוסעים הבייתה במקום. תופעה זו נקראת הטייס האוטומטי.

עם התרגול אנו חווים את העובדה כי מחשבות, רגשות ותחושות באים והולכים כמו עננים בשמיים.

אם נתייחס לתופעות הנפשיות השונות כעננים הבאים והולכים, נוכל לראות את השמיים הכחולים שמעבר, זו התודעה שלנו.

פרספקטיבה זו מאפשרת עוגן גם כשהנפש סוערת.

כשאנו מתבוננים על זרם המחשבות, רגשות ותחושות, מסתכלים עליהם באים וחולפים. ישנו החלק המתבונן. נהוג לקרא לחלק זה מודעות או תודעה. ניתן לחשוב עלי כבריכה שהזכרנו ועל המחשבות, הרגשות והתחושות כאדוות או גלים. או כשמיים פתוחים אשר בהם מגיעים וחולפים עננים.

לרב, תשובת הלב שלנו ממוקדת בתחושה, רגע ומחשבה אשר תופסת את כל המרחב שלנו באותו הרגע. כאשר אנו מתרגלים קשיבות (מיינדפולנס) ותשומת לב מרגע לרגע הזרקור שלנו רחב יותר ויש לנו אפשרות לנוח בתוך התודעה ולהתבונן על האירועים המנטליים מפרספקטיבה יותר רחבה. אם אנו חווים כאב אנו יכולים להיזכר בכך שיש גם אזורים לא כואבים. אם אנחנו עצובים או מתוסכלים אנחנו יכולים להיזכר שישנן אפשרויות נוספות.

בתרגול תשומת הלב מרגע לרגע אנחנו גם חווים את הזמניות של האירועים המנטליים (רגשות, תחושות ומחשבות). אנו נחים בתודעה ומתבוננים כאשר הם באים וחולפים. כך, אנו יכולים גם להיזכר בזמניות של כאב, תסכול, או כעס ולחשוה עליהם מתוך מודעות רחבה יותר הנקראת מטא-מודעות. מטא כמו במחשבים או לוגיקה. כלומר מבט על.

ביום-יום חשוב לזכור את המרחב והזמניות ובייחוד את האפשרויות כדי לא להיתקע ולהיסחף עם הצטמצמות התודעה לתוך רגש לא נעים, כאב, פחד וכד'... התרגול הקבוע הוא שעוזר לנו לזכור את המרחב והזמניות באמצעות החוויה החוזרת שלהם. כמו ששריר גדל באימון אנחנו מגדילים את המיכל של התודעה שלנו. כמו שהשפעתה של טיפת נוזל על כוס מים שונה מהשפעתה על בריכה כך השפעת האירוע המנטלי השלילי קטנה כאשר אנו חווים אותו מפרספקטיבה יותר רחבה.